, , , ,

פלייבק להורדה מכירה אולי עוד פעם אילנית *

60.00

+ Free Shipping

פלייבק להורדה מכירה אולי עוד פעם אילנית

היכנסו והורידו את  הפלייבק בהורדה ישירה ומאובטחת.
אצלנו  פלייבקים מקצועיים באיכות דגימה גבוהה ואולפנית להורדה בקלות ובמהירות.

פלייבק להורדה מכירה אולי עוד פעם אילנית

לשמיעת גירסה מלאה של הפלייבק  לחץ כאן

בארץ חרבה
ברוך ואהבה
ניטעו שתילים רכים ביום בהיר –
הדס וערבה,
אלון ונֶטע דקל צעיר –

גם לילה וגם יום
ינקו ממי תהום
וצמרתם שואפת לה אל על,
שונים היו בצמיחתם
שונים היו בפריחתם –
שווים כמהו לשמש ולטל –

אולי עוד פעם
נצמח ליער
שענפיו הרחבים
כרוכים יחדיו ואוהבים –
אולי עוד פעם
נצמח ליער
שכל אילן בו מיוחד
אבל כולנו יער עד,
אולי הפעם.

חנה דְרֶזְנְר (נולדה ב-17 בספטמבר 1947), הידועה יותר בשם הבמה "אִילָנִית", היא זמרת ישראלית הפעילה מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, ואשר הייתה פופולרית במיוחד במהלך שנות ה-70 ושנות ה-80. מחזיקה בשיא הזכיות בתואר "זמרת השנה" – 7 פעמים (ברצף) – בישראל עד היום.

אילנית היא אחת הזמרות הפופולריות ביותר בישראל מאז סוף שנות השישים. היא הקליטה יותר מ-600 שירים ויותר מ-30 אלבומים רבי מכר. היא זכורה כחלק מהצמד "אילן ואילנית", יחד עם שלמה צח ("אילן"), שהיה בעלה עד שנת 1973, וכן היא הזמרת הראשונה שייצגה את ישראל בתחרות הזמר של האירוויזיון (ב-1973) עם השיר "אי שם" וזכתה במקום הרביעי. אילנית ייצגה את ישראל גם באירוויזיון 1977 עם השיר "אהבה היא שיר לשניים". בין להיטיה נמצאים שירים רבים שהפכו לנכס צאן ברזל בזמר העברי: "כבר אחרי חצות", "רינגולי", "בשנה הבאה", "ללכת שבי אחרייך", "שיר של יום חולין", "אהבתה של תרזה די מון" ועוד.

 אילנית

אילנית בהופעה בפארק גבעתיים, יום העצמאות תשע"ז, 2017

נולדה בשם חנה דְרֶזְנְר בתל אביב. הוריה צילה וטוביה ניצולי שואה עלו מפולין.משפחתה היגרה לברזיל בהיותה בת חמש, ושם היא נקשרה למקצבים דרום-אמריקאיים. אחיה הגדול אליעזר, שהיה מבוגר ממנה בשש שנים וחצי, התקשה להתאקלם בברזיל, ושב לישראל לבדו והתגורר בקיבוץ במשך כל התקופה שבה שהתה המשפחה בברזיל. משפחתה שבה לארץ כשהיא הייתה בת 13.

היא התגלתה בתחרות כישרונות צעירים ב-1962.

בתיכון היא למדה בתלמה ילין.

שלמה צח, לימים בעלה, ביקש ממנה להצטרף אל שלישייה שהקים בשם "גידי, צח וחנה", אך זמן קצר לאחר מכן פרש גידי, ואילנית וצח נותרו כצמד בשם "אילן ואילנית"  האלבום הראשון של הצמד, שנקרא בפשטות "אילן ואילנית", הופק ב-1966. שניים משיריו, "לכל אדם כוכב", שכתב גלעד בן ש"ך, ו"בואי סניורינה", שכתב חיים קינן, הפכו במהירות ללהיטים שצעדו זמן רב בראש מצעד הפזמונים. הצמד זכה להצלחה גדולה מאוד בשנות השישים בישראל ובעולם וייצג את ישראל בפסטיבלים בינלאומיים; רק מאוחר יותר התברר לחנה ששם הבמה שלה "אילנית" הוא שם של צפרדע, אבל זה לא הפריע לה, ובשיא הצלחתם, לפחות תשעה זוגות של תאומים נקראו "אילן ואילנית".

עקב נישואיה לשלמה צח ב-1966 אילנית לא התגייסה לצה"ל.

סולו ראשון ושנות השבעים

ב-1968 פרסמה אילנית את שיר הסולו הראשון שלה, "כבר אחרי חצות" (עמוס אטינגר/נורית הירש), שנכלל בתקליטון של "אילן ואילנית" שנקרא "בוא ונשתגע בחולות".

הופעתה של אילנית בפסטיבל הזמר והפזמון 1969 נחשבת הופעת הסולו הראשונה שלה על הבמה. היא ביצעה את "שיר בארבעה בתים" (אהוד מנור/נחום היימן), אך לא זכתה בתחרות. על אף זאת השיר עצמו זכה להצלחה.

בשנות השבעים הייתה אילנית אחת הזמרות המצליחות ביותר בישראל. בין השנים 1971 ל-1977 זכתה שבע פעמים רצופות בתואר "זמרת השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל, ועד היום היא הזמרת עם מספר הזכיות הגבוה ביותר בתואר.

בפסטיבל הזמר והפזמון 1970 זכתה במקום השלישי עם השיר "אהבתה של תרזה דימון" ("מול חלונך וגם מול חלוני…"), שהלחינה נורית הירש למילים של לאה גולדברג. ב-1971 זכתה במקום שלישי בפסטיבל זמר בינלאומי באתונה, עם השיר "ושוב אתכם", שיצרו דודו ברק ונורית הירש. באותה שנה זכתה בפסטיבל הזמר והפזמון 1971 עם השיר "רק הירח" שנכתב על ידי שמרית אור הולחן על ידי דן עמיהוד ועובד על ידי אלכס וייס.

ב-1972 יצא אלבום הסולו הראשון של אילנית, "אילנית". בין שיריו המוכרים היו "פעם לאהוב", "לאורך השדרה שאין בה איש" ו"בפרוט נבל ועוגב".

אילנית נבחרה להיות הזמרת הראשונה שתייצג את ישראל באירוויזיון 1973 שנערכה בלוקסמבורג עם השיר "אי שם", שכתבו אהוד מנור ונורית הירש. השיר הגיע למקום הרביעי בתחרות, הישג מכובד למדינה שמשתתפת בתחרות בפעם הראשונה. הופעתה של אילנית הייתה עם שמלת פסים (וללא אפוד מגן מתחתיה, למרות מה שחשבו אז). הקדימו את השיר אן מארי דוד, המוסדדס מספרד וקליף ריצ'רד. השיר זכה להצלחה גם במצעדי הפזמונים בישראל, ובמצעדי הפזמונים השנתיים של קול ישראל ושל גלי צה"ל דורג במקום השני. השיר נכלל באלבום הסולו השני של אילנית, שיצא באותה שנה, וכלל גם להיטים כ"ללכת שבי אחרייך" ו"אחי גיבורי התהילה", שנכתבו שניהם בעקבות מלחמת יום הכיפורים. לאחר ההופעה יצאה במופע היחיד הראשון שלה "רסיטל עם אילנית".

ב-1974 זכתה במקום השני בפסטיבל זמר בטוקיו עם השיר "שירו שיר לשמש". באותה שנה השתתפה בפעם הרביעית בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "אם ייפול הכוכב שלי" שזכה במקום השני. את השיר שרה בליווי עוזי חיטמן ויגאל חרד. באותה שנה נבחנה לתפקיד גילה זוהר בסרט "צ'רלי וחצי" אולם לא זכתה לבסוף בתפקיד.

ב-1975 יצא אלבומה "טיול לילי ושירים אחרים שאני אוהבת", ובו גרסאות כיסוי לשירים עבריים ישנים.

ב-1976 השתתפה אילנית ב"חגיגת הזמר העברי", שבה ביצעה את השיר "שיר של יום חולין" ("אם יש בי מיתרים…"), שכתבה רחל שפירא והלחין יאיר רוזנבלום. השיר הפך לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר. הוא נכלל באלבומה "תקליט מס' 20 במקצב ברזילאי ובשירים נבחרים", שיצא באותה שנה, וכלל גם את השירים "ארץ" ו"אל תשמעי לקול ליבך".

בשנת 1977 התבקשה אילנית לשוב ולייצג את ישראל באירוויזיון 1977. נכתבו מספר שירים לקראת התחרות, בהם "נסיך החלומות" ("ולנטינו") (שמרית אור/קובי אשרת), אך הוועדה בחרה בסופו של דבר בשיר "אהבה היא שיר לשניים" (עדנה פלג/אלדד שרים), שהגיע רק למקום ה-11 בתחרות אך עדיין זכה להצלחה. עוד שיר שנכתב לאילנית עבור התחרות היה "הנה הלילה" (מילים: אליעוז רובין, לחן ועיבוד: רוני וייס) זכה גם כן להצלחה, ודורג במקום ה-18 במצעד הפזמונים השנתי תשל"ז של רשת ג'.

ב-1978, אילנית הוציאה את "רגשות מעורבים", אלבום אולפן אשר כלל, בין היתר, את הלהיטים שכתב אהוד מנור, והלחינה ועיבדה נורית הירש – "הנה ימים באים" ו"הנה בא השלום", ברוח הסכם השלום בין ישראל למצרים. כמו כן הצליחו ממנו גם השירים "תבורכי" ושיר הנושא.

בסוף 1979 הוציאה את השיר "היי דנה", בעיבוד דיסקו של קובי אושרת, למילים של חיים קינן, ולחן של שוקי לוי. לשיר אף הופקה גרסה באנגלית בשם "Hey Mama", שיועדה לשוק הבינלאומי.

שנות השמונים

בתחילת שנות ה-80 התמקדה אילנית בעיקר בשירים בעלי גוון "לאומי" דוגמת "בללייקה" (שהוקדש ליהדות הדממה והיה אמור להיות מבוצע על ידי ירדנה ארזי), "שיר על נחלים" ו"חלק בעולם".

ב-1980 יצא אלבום אוסף כפול של אילנית בשם "ארבעה צדדים".[3] באלבום נכללו גם מספר שירים חדשים, שמהם הצליחו השירים "אני לא מאמינה", "פעם בשנה" (את שניהם כתבה שמרית אור והלחין קובי אשרת) ו"חמסין של ניסן" (אותו הלחין שייקה פייקוב למילותיה של לאה גולדברג).

בסוף 1981 יצא אלבומה "אל הדרך", מתוכו הצליחו שיר הנושא, שכתבה שמרית אור והלחינה נורית הירש, "נחמה", שהלחינה הירש למילים של רחל שפירא, "בשביל אל הכפר", שכתבה אור והלחין אשרת ו"עד עולם" שכתבה אור והלחין הנרי ברטר.

אלבומה הבא, "אולי עוד פעם", יצא ב-1984. בין שיריו המוכרים היו "שיר על נחלים" (מילים: רחל שפירא, לחן: הנרי ברטר), "אם ובנה" (שהוקדש לבנה היחיד – עמיחי, מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש), "תצלום ישן" (מילים אהוד מנור, לחן: הנרי ברטר), "אולי עוד פעם" (מילים: שמרית אור, לחן: הנרי ברטר), ו"בואו בואו" (מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש).

ב-1985 התפרסם ספר שיריה "(ו)עכשיו כולם ביחד" ועמו שיר הנושא, שהפך להיט ברדיו. באותה שנה יצא אלבום אוסף של אילנית באותו שם, שבו נכלל השיר "בללייקה", שכתב יורם טהרלב והלחין קובי אשרת.

בשנת 1986 השתתפה בפרויקט מיוחד שהופק בסגנון שירי הצדקה "We Are The World" ו-"Do They Know It's Christmas?‎" שבו נאספו מיטב האמנים הישראליים ושרו את השיר "עם אחד שיר אחד", שהכנסותיו הוקדשו לנכים ומוגבלים. באותה שנה הוציאה יחד עם הדודאים את "הנחמה היחידה".

באלבומה "סרט בשחור לבן" מ-1987 בלטו מלבד שיר הנושא גם השירים "רק בינתיים", "קחי נשימה", "חלק בעולם", שהוקלט למשדר ה"ליביתרום" של קרן לב"י, וכן השיר "חבר", שתיאר את געגועיה לתקופת "אילן ואילנית". בשיר עצמו נמצאים רמזים לשירים מסוימים של הצמד. קובי אושרת עיבד והפיק מוזיקלית את מרבית שירי האלבום, לצד נתן כהן שעיבד שני שירים מתוכו.

לקראת סוף שנות ה-80 החלה הקריירה שלה לדעוך, והיא חדלה לנפק להיטים.

בשנות ה-80 ביצעה אילנית את שירי הפתיחה של סדרות הטלוויזיה לילדים הפופולריות של התקופה: "פרפר נחמד", "בבית של פיסטוק", "הלב", "הקוסם מארץ עוץ" ו"טאו טאו".

שנות התשעים

ב-1991 הוציאה אילנית את האלבום "בוא נתחיל מבראשית", שהיה חריג בנוף אלבומיה. משירי האלבום, שרובו היה בסגנון הפופ, הצליחו "זמן שחלף" (שבוצע בעברית ופורטוגזית), "ארץ נהדרת" (מילים: ברוך פרידלנד, לחן: הנרי בראטר), "בוא נתחיל מבראשית" (מילים ולחן: ברוך פרידלנד), ו"גן הסתיו" (מילים: דודו ברק, לחן: יאיר רוזנבלום). הרצועה הפותחת את האלבום היא מחרוזת להיטים של אילנית בשם "עוד תראה עוד תראה". באותה שנה יצא "21 הלהיטים הגדולים של אילנית", האוסף הראשון של אילנית שיצא על גבי דיסק.

האוסף "כבר אחרי חצות – אוסף שירי אהבה" מ-1994 כלל את מיטב להיטיה של אילנית העוסקים באהבה, רובם נכתבו על ידי משוררים ידועים. באלבום נכללה גם גרסה מחודשת של אילנית לשיר "חייך וחיי" של בועז שרעבי.

בשנת 1995 אילנית סגרה מעגל והוציאה את אלבום האולפן "חלום ברזילאי", שהכיל גרסאות בעברית לשירים ברזילאים מוכרים. באלבום זה חזרה אילנית לשתף פעולה עם אהוד מנור, שיצר את הנוסח העברי לשירים, ועם המוזיקאי קובי אשרת. בין השירים הבולטים: "אסור לסמבה למות", "שתי מזוודות בחושך", "חמישי-שי-שבת" ו"על פני האדמה". באותה שנה יצא אוסף הנקרא "נאסף תשרי, אוסף מס' 3", שרובו לא מרכז את להיטיה הגדולים, אלא יותר שירים מאלבומיה משנות השבעים והשמונים.

ב-1999 יצא אלבום אוסף של אילנית הנקרא "כך היה כך יהיה", והוא מורכב מחמישה תקליטורים. נכלל בו שיר חדש בשם "המלאכים הולכים על בהונות" (מילים: רחל שפירא, לחן ועיבוד: נורית הירש).

שנות האלפיים

בעשור הראשון של המאה ה-21 הופיעה לצד נורית הירש במופע משותף, וכן במופע "חמש הדיוות" לצד ירדנה ארזי, רותי נבון, שלומית אהרון ומרגלית צנעני. המופע המשותף עם הירש הוביל להוצאת האוסף "הנה ימים באים", המאגד להיטים של אילנית שהולחנו על ידי הירש. האוסף נפתח בגרסה מחודשת מ-2003 של "רק בינתיים".

באפריל 2008 הוציאה את האלבום "ישראלית", בהפקתו של תומר הדדי, הכולל 10 שירים העוסקים בתרבות הישראלית (או "ישראליות"). משתתפים בו יוצרים ותיקים: רחל שפירא, נורית הירש, דודו ברק, יואב גינאי, שייקה פייקוב, וחיים קינן, לצד יוצרים צעירים: תומר הדדי ועמית צח, בנם של שלמה צח והזמרת אילנה אביטל. טרם צאתו, יצאו מהאלבום הסינגלים "ישראלית", שכתבו דודו ברק ותומר הדדי, "ארץ החידות", שכתב יואב גינאי והלחין הדדי ו"הענבים ממש טובים הקיץ" (חיים קינן/נורית הירש). לאחר צאת האלבום יצא הסינגל הרביעי מתוך הדיסק – "כביריה" שכתבה רחל שפירא והלחין תומר הדדי. במקור – השיר בוצע בלחן שונה על ידי יהודית תמיר, וחודש גם על ידי אבי סינואני. באלבום נכללה גם גרסה מחודשת לשיר "ללכת שבי אחרייך". בספטמבר 2008 יצא אוסף כפול של אילנית מסדרת "המיטב" של חברת NMC.

בשנת 2009 הופיעה אילנית בתפקיד אורח בטלנובלה "חשופים" כמגדת עתידות.

בשנת 2012 השתתפה בעונה השביעית של תוכנית המציאות "רוקדים עם כוכבים" בערוץ 2, אך פרשה בשל בעיות רפואיות בגב וברגל, שנגרמו עקב מחלת העקמת.

באוגוסט 2013 הוציאה את השיר "ריקוד חדש" למילים של יואב גינאי, לחן של תומר הדדי, ועיבוד של נדב ביטון.

באוקטובר 2018 הוציאה את השיר "המחשבה על המים", שכתבה רחל שפירא והלחין תומר הדדי.

ביולי 2021 יצא לאור "שיר גיל", דואט משותף של אילנית עם הזמר טל סונדק. את השיר כתב אהוד מנור והלחין קובי אשרת. השיר יצא לכבוד יום הולדתו ה-80 של מנור.[4] באוקטובר 2022 לקחה אילנית חלק בספיישל הטלוויזיוני "מחווה לדנה אינטרנשיונל", ששודר לרגל ציון 20 שנה לארגון הנוער הגאה (איגי) ולקריירה המוזיקלית של הזמרת-יוצרת הישראלית דנה אינטרנשיונל.[5] היא ביצעה את "דיווה".

בשנת 2023, לציון 50 שנה להשתתפותה של ישראל בתחרות האירוויזיון, קבלה אילנית את הכבוד להגיש את הניקוד, מטעם ישראל, בגמר אירוויזיון 2023 בליברפול, אנגליה.[6] באותה השנה, הוציאה את השיר "אני נושאת תפילה" בצל מלחמת חרבות ברזל.[7] הסרטון של "אני נושאת תפילה" הועלה לערוץ היוטיוב הרשמי של קובי אשרת.

חיים פרטיים

אחיה, אליעזר (לצו) דר, איש גלי צה"ל לשעבר, כיהן כיושב ראש אגודת העיתונאים בתל אביב.

בשנת 1966 נישאה לשלמה צח. בשנת 1973 השניים התגרשו.

לאחר מכן, נישאה בשנית לנחום גת. מנישואין אלה נולד ב-22 בספטמבר 1975 בנה היחיד עמיחי, שהופיע עימה ב-1984 בקליפ לשירה "אם ובנה", שהופק במסגרת התוכנית "שעה טובה". מאוחר יותר התפרסם בעת השתתפותו בעונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה "המירוץ למיליון", שבה הגיע למקום השני יחד עם זוגתו דאז, מיה קרמר. בסוף שנות השבעים התגרשה בשנית מגת.

לאחר מכן הכירה את אלי טמיר, שלימים הפך לבעלה השלישי. את בתו של טמיר מנישואיו הראשונים היא גידלה כבתה. בנובמבר 2018 אילנית וטמיר נפרדו.

תחומי פעילות ושיתופי פעולה בולטים

אילנית השתתפה בפסטיבלים רבים בישראל ובעולם ובתחרויות האירוויזיון. במהלך הקריירה העשירה שלה הופיעה באולמות החשובים בעולם, בין היתר בפסטיבלים בטוקיו ובאתונה, והספיקה להקליט במספר רב של שפות (בהן: אנגלית, פורטוגזית, ספרדית, צרפתית, סווהילית, יפנית וגאורגית).

אילנית הרבתה לשתף פעולה עם צמד הכותבים מנור והירש והפכה רבים משיריהם ללהיטים, כמו "בשנה הבאה" ו"ללכת שבי אחרייך". היא הקליטה גם משיריהם של יוצרים נוספים, בהם רחל שפירא ("נחמה", "שיר של יום חולין", "חלק בעולם", "שיר על נחלים"), שמרית אור ("אל הדרך", "אני לא מאמינה", "רק הירח", "בשביל אל הכפר") ושייקה פייקוב ("ארץ ארץ", "רינגולי" ("אילן ואילנית")), "אחי גיבורי התהילה", "תבורכי ארצי", "בפרוט נבל ועוגב", "לאורך השדרה שאין בה איש", "חמסין של ניסן").

היא הוציאה יותר משלושים אלבומים, רבים מהם אלבומי זהב. זכתה לכמה וכמה ספיישלים טלוויזיוניים, ובהם התוכנית הראשונה שצולמה בצבע בישראל, בשנת 1973 בבימויו של ראלף ענבר. היא התבלטה בשירי פופ קלילים ובשירי ארץ-ישראל. "סמלה המסחרי" היה שערה הבלונדיני הארוך (הסמל הקודם היה צמות).

אילנית נבחרה להציג את הניקוד הישראלי באירווזיון 2023

עגלת קניות