איינשטיין נחשב לאחד הזמרים הישראלים המשפיעים ביותר. מבקר המוזיקה יואב קוטנר תיאר אותו כך: ”אריק איינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול ביותר. איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית” .בשנת 2013 יזמה שרת התרבות והספורט לימור לבנת פרס בשם פרס אריק איינשטיין.

נעוריו ותחילת דרכו

איינשטיין נולד, גדל והתחנך בתל אביב בשם אריה לייב איינשטיין. בן יחיד לדבורה ולשחקן תיאטרון ה"אהל" יעקב איינשטיין, הילד נקרא על שמו של סבו. המשורר אברהם חלפי, שלימים יהיה לדמות משמעותית בקריירה המוזיקלית של איינשטיין, היה לחברם הטוב של הוריו ואף שימש כסנדק בברית המילה שלו.^[2] משפחת איינשטיין התגוררה תחילה ברחוב גורדון בעיר כדיירי משנה בדירת מגורים. בילדותו למד בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון (ששמו היה אז "בית החינוך בצפון") ובנעוריו למד בבית הספר תיכון עירוני ד' בתל אביב. בנעוריו היה גם חניך בתנועת "השומר הצעיר" בקן "הצריף" – תל אביב צפון (רמת אביב), ובנוסף לכך היה ספורטאי באגודת הפועל תל אביב. איינשטיין היה אלוף ישראל לנוער בהדיפת כדור ברזל ובקפיצה לגובה ובשנת 1956 זכה גם באליפות ישראל לבוגרים בקפיצה לגובה (1.80 מטר).^[3] הוא החזיק בשיא הישראלי לנוער בקפיצה לגובה (1.84 מטר) במשך כ-10 שנים.^[4] במכביה החמישית שנערכה בשנת 1957 זכה במדליית ארד בקפיצה לגובה בתוצאה של 1.75 מטר. כמו כן, היה כדורסלן בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב ובשל יכולתו הטכנית הגבוהה כונה "אריות". בשנת 1955 שיחק במדי קבוצת הבוגרים של הפועל תל אביב.^[5]

לקראת שירותו הצבאי עודד אותו אביו לנסות להתקבל ללהקה צבאית, אף על פי ששאיפתו הייתה להיות מדריך ספורט (מד"ס). בשל קוצר ראייה לא התקבל איינשטיין לתפקיד זה, ולכן נבחן ללהקת הנח"ל (בפני חיים טופול, נחמה הנדל ואורי זוהר) והתקבל ללהקה בתפקיד שחקן. בלהקה השתתף בתוכניות "עד מאה ועשרים", "צריך לחיות" ו"לא לצאת מן הכלים".^[6] בשתי התוכניות הראשונות התבלט בעיקר בקטעי משחק, אם כי בתוכנית השנייה בלט קולו בשיר "יא ירח". בתוכנית "לא לצאת מן הכלים" הופיע לראשונה כסולן, בשיר "רוח סתיו". שיר מפורסם נוסף מתוכנית זו הוא "דינה ברזילי", ששר איינשטיין עם יהורם גאון ויוסי פרוסט.^[7] במהלך שירותו הצבאי דבק בו הכינוי "אריק", שבו נודע מאז.^[8]

אלבומי סולו ראשונים ו"החלונות הגבוהים"

אלבום הסולו המלא הראשון של איינשטיין, "שר בשבילך", יצא במרץ 1966.^[19] כמעט את כל שירי האלבום כתבה המוזיקאית דפנה אילת, ששיחקה קודם לכן לצידו של איינשטיין בהצגה "בילי בדאי".^[19] חלק מהשירים שכתבה הלחינה בעצמה, וחלק היו תרגומים לשירים לועזיים. שיר אחד כתבה המשוררת תרצה אתר. על העיבודים הופקד סטו הכהן. בין השירים הבולטים באלבום היו "הלילה הזה", "אל תבכי ילדה" ו"הגשם מתופף". באותה שנה הקליט איינשטיין שיר נוסף שלא נכלל באלבום, "בתי עינת", שכתבה הפזמונאית לאה לופנפלד ללחן של משה וילנסקי.

בפסטיבל הזמר והפזמון 1966 זכה איינשטיין שוב, הפעם עם השיר "ליל סתיו",^[19] למילים של חיה כהן, ללחן של חיים צור ולעיבוד של שמעון כהן. בפסטיבל זה שר איינשטיין עם שלישיית גשר הירקון את השיר "ריח תפוח אודם שני", שהגיע למקום השני בתחרות, וכן שר לבדו את השיר "לא פעם, בקיץ" ועם השלישייה את "בואי ילדה". את השיר "ליל סתיו" שרה בפסטיבל גם יפה ירקוני, ולאחר הפסטיבל הוציאו השניים תקליטון משותף ובו ארבעה שירים: "ליל סתיו", "קרה זה רק הפעם", "לו הייתי" וגרסתם לשירם של הביטלס "Yesterday", שבתרגומו העברי של חיים חפר נקרא "רק אתמול".^[19]

באותה שנה הקים את להקת הליווי הראשונה שלו, "האיינשטיינים", שכללה את דוד קריבושי באורגן ועיבודים, אלי מזרחי בתופים, שמוליק ארוך בבס וריצ'רד פרץ בגיטרה חשמלית.^[19] יחד איתם הקליט איינשטיין תקליטון של גרסאות כיסוי. נכללו בו גרסה עברית לשיר "Do You Want to Know a Secret" של הביטלס שבמילותיו העבריות של יורם טהרלב נקרא "מזל", גרסה עברית של לאה נאור ל-"The House of the Rising Sun" בשם "רחוק רחוק מכאן",^[20] גרסה מחודשת לשירם של הדודאים "ערב של שושנים" וגרסה עברית לשיר "עץ הלימון". במקביל חברו איינשטיין ולהקת הליווי לשחקן שייקה אופיר להעלאת מחזה מוזיקלי בשם "ערב של שושנים", שכלל שירים של איינשטיין לצד קטעי משחק של אופיר.^[19] המופע לא האריך ימים, והסתיים באוקטובר 1966 עם נסיעתו של אופיר לפריז.^[19]

לאחת ההופעות של המופע "ערב של שושנים" הגיעו שמוליק קראוס וג'וזי כץ, ולאחר ההופעה נפגשו עם איינשטיין והשמיעו לו שירים אחדים ששרו בהופעותיהם המשותפות. איינשטיין אהב את השירים, והשלושה החליטו על הקמת להקה חדשה, "החלונות הגבוהים".^[21] השלושה החלו מייד לאחר מכן בחזרות ובעבודה על שירים חדשים, כולם על פי לחנים של קראוס.^[22] אנשים אחדים שהיו מקורבים לאיינשטיין טענו שהצטרפות ללהקה חדשה לאחר שכבר הוציא אלבום סולו תהיה נסיגה לאחור מבחינתו, אך הוא החליט להתעלם מדעות אלו ולהתמקד בפעילותה של הלהקה.^[22] בפברואר 1967 החלה הלהקה בסיבוב הופעות, והופעותיה זכו לשבחים רבים בכלי התקשורת.^[23] באפריל באותה שנה יצא אלבומה היחיד של הלהקה.^[24] איינשטיין כתב שניים משירי האלבום: "כל השבוע לך" ו"אז מה". שירים רבים אחרים מהאלבום הפכו ללהיטים, ובהם "זמר נוגה" ("התשמע קולי…"), "יחזקאל" ו"אינך יכולה".

לאחר יציאת האלבום המשיכה להקת "החלונות הגבוהים" בהופעות רבות, וביולי 1967 הצטרפה ללהקת המחול של יונתן כרמון למופע ברחבי העולם. הלהקה הופיעה תחילה בבלגיה ולאחר מכן באולימפיה שבפריז ובאולם הסיסטינה ברומא, והופעותיה זכו לאהדה רבה.^[25] בספטמבר באותה שנה חש איינשטיין געגועים לישראל, והחליט לעזוב את המופע ולשוב לארץ.^[26] מייד עם שובו החל בעבודה על שירים חדשים עם שלום חנוך, שאותו פגש לראשונה כמה חודשים קודם לכן.^[26] המפגש הראשון ביניהם חל במועדון בשם "החלונות הגבוהים", ששמוליק קראוס היה אחד מבעליו, ובו הרבתה הלהקה להופיע. לאחר אחת מהופעות הלהקה פגש חנוך את חבריה, והציג להם את יכולות נגינתו בגיטרה.^[27] איינשטיין התרשם עמוקות מחנוך ובסוף אותה שנה הוציא תקליטון ובו ארבעה מלחניו של חנוך: "הגר" (מילים: חנוך), "ריסים" (מילים: מאיר אריאל), "שבת המלכה" (מילים: איינשטיין) ו"פתאום בלעדיו" (מילים: מאיר אריאל).^[26] תקליטון נוסף שהוציא באותה שנה נקרא "אני מרגיש כמו מלך", ובו גרסה עברית לשיר "Mellow Yellow" בשם "אני מרגיש כמו מלך" ושלושה שירים בגרסאות מחודשות: "לא פעם בקיץ", "הכאב הזה" ו"ירושלים של זהב".^[28]

באותה תקופה השיג קראוס חוזה בלונדון עם חברת התקליטים CBS, ולבקשתו שב איינשטיין להופיע עם "החלונות הגבוהים".^[29] הלהקה הקליטה בלונדון שני שירים באנגלית: "Maybe Someday" ו־"Your Eyes", שאת שניהם כתב ראלף מרפי.^[29] שניהם הוקלטו גם בעברית, במילים שחיבר איינשטיין, והם ראו אור על גבי תקליטון שיצא בישראל בפברואר 1968 בשמות "כמה נעים" ו"בואו ונרים כוסית".^[29] לאורך 1968 הופיעה הלהקה כמה פעמים בתוכניות טלוויזיה שונות באנגליה, עד שאיינשטיין חש בשנית געגועים לישראל, והחליט לעזוב את הלהקה סופית.^[30]

לאחר שעזב את החלונות הגבוהים ושב לישראל המשיך איינשטיין בעבודתו עם שלום חנוך, הפעם על אלבום שלם. ביולי 1968 התפרסם השיר הראשון מאלבום זה, "הימים הארוכים העצובים", שכתב איינשטיין בזמן שהייתו בלונדון מתוך געגועים לבתו.^[31] בספטמבר התפרסם השיר "מכופף הבננות", שהלחין חנוך על פי מילים של מאיר אריאל, ובאוקטובר יצא לאור האלבום השלם, "מזל גדי".^[31] היה זה אלבומו הראשון של איינשטיין בחברת סי.בי.אס. את כל שירי האלבום, רבים מהם שירי ילדים, הלחין חנוך. הם עוטרו בעיבוד תזמורתי עשיר של אלכס וייס ותזמורת סי.בי.אס. על אף שחנוך הביע לא אחת מורת רוח מהעידון שכפו עיבודיו של וייס על הלחנים שלו, שכבר נטו בבירור לרוק, הציבור היה מרוצה מהאלבום, והביקורות שהוא קיבל היו חיוביות ברובן.^[32] "מזל גדי" קידם משמעותית את הקריירה של איינשטיין, וכולל כמה מהמוכרים שבלהיטיו, בהם "רוח רוח" (מילים: מרים ילן-שטקליס), "האדון הרופא" (מילים: חנוך), "מה שהיה היה" (מילים: חנוך) ו"כהה כהה" (מילים: חנוך).

בספטמבר 1968 יצא איינשטיין לסיבוב הופעות שליווה את האלבום "מזל גדי" עם להקת ליווי חדשה: "הברנשים של פיאמנטה". היא כללה את אלברט פיאמנטה בסקסופון, אהרלה קמינסקי בתופים, שמוליק ארוך בגיטרה בס, יעקב נגר בקלידים, עוזי מלמד בחצוצרה וזאב דיקוורט בסקסופון.^[33] בהופעות אלו הציג איינשטיין שני שירים חדשים: "בית הערבה" (חיים חפר ועמוס קינן / שמוליק קראוס) וגרסה עברית לשירם של הביטלס "Ob-La-Di, Ob-La-Da".^[34] השיר "בית הערבה" נועד במקור לשלישיית "החלונות הגבוהים", אך עם התפרקותה וגניזת אלבומה השני הוא הועבר לאיינשטיין.^[35]

עם מעברו של איינשטיין מ"הד ארצי" ל"סי.בי.אס" הוציאה חברת "הד ארצי" באוקטובר באותה שנה אלבום אוסף בשם "ישן וגם חדש", שריכז חלק מהקלטותיו בחברה במהלך שנות ה-60.^[33] נכללו בו כל שירי התקליטון "הגר" לצד הקלטות מוקדמות יותר כמו "עיר לבנה", "השעות הקטנות של הלילה" ו"אני מרגיש כמו מלך", שהופיעו בתקליטונים השונים שהקליט איינשטיין בהד ארצי, וכן שירים מתקופת שלישיית גשר הירקון והחלונות הגבוהים.

באפריל 1969 הוציא איינשטיין תקליטון ובו השירים "בית הערבה" ו"אוב־לה־די אוב־לה־דה".^[36] את השירים עיבד אלברט פיאמנטה, ולהקת "הברנשים של פיאמנטה" ליוותה את איינשטיין בהקלטות.^[36] שני השירים זכו לביקורת אוהדת בעיתונות.^[35]

העשור הראשון של המאה ה-21

ב-2000 הקליט איינשטיין עם אביב גפן את הדואט "יומן מסע", שיר הנושא באלבומו של גפן "יומן מסע". השיר היה לאחד הלהיטים הבולטים באלבום. באותה שנה כתב וביצע את השיר "אדומה שלי", ללחן של מיכה שטרית, לרגל זכייתה של הפועל תל אביב, קבוצתו האהודה, בדאבל. עוד באותה שנה, העניק ריאיון טלוויזיוני נדיר ליאיר לפיד בתוכנית הבכורה של "יאיר לפיד" בערוץ 2. הריאיון עמו הוקלט מראש ללא קהל, בניגוד לפורמט התוכנית אשר רובה שודרה בשידור חי בנוכחות קהל באולפן. במהלך הריאיון נשמעו תגובות הקהל באולפן בעת שהוקרנה לו הקלטת הריאיון.

יצירת השיר "אדומה שלי" הייתה התחלתו של שיתוף הפעולה בין איינשטיין למיכה שטרית. בינואר 2001, זמן קצר לפני הבחירות לראשות הממשלה, הוציאו את הסינגל המשותף "פרנצ'סקה פוליטיקה".^[1][103] השיר יצא כסינגל בלבד, ולא נכלל באלבום אולפן של איינשטיין. בחודש מאי יצא הסינגל "ואת חוזרת לשלכת", שהלחין שטרית על פי מילים של יעקב רוטבליט.^[104] בסוף אותה שנה הוציא כסינגלים שני שירים שהלחין ארקדי דוכין: "שחורה שלי", שכתב איינשטיין, ו"זה אני", שכתב דוכין.^[1] שירים אלו נכללו באלבומו של איינשטיין "שמש רטובה", שראה אור בפברואר 2002.^[105] שטרית הלחין חמישה שירים באלבום, ובעיבודי השירים השתתפו מוזיקאים רבים. האלבום נמכר בכ־15 אלף עותקים בתוך חודשיים.^[106]

באוגוסט באותה שנה הגיש איינשטיין תביעה אזרחית נגד המפיק והאמרגן מיכאל תפוח, שעמו עבד במשך 24 שנים. תביעה זו הולידה מערכת השמצות והכפשות הדדיות, וחשפה מערכת יחסים עכורה שפרצה בין השניים, שהיו ידידים וחברי נפש. בכתב התביעה נטען כי איינשטיין נוצל על ידי אמרגנו, שחי כביכול על חשבון רווחיו העצומים של הזמר. האמרגן, בכתב ההגנה, טען כי איינשטיין דווקא הרוויח ממון רב, והציג את עצם הגשת התביעה כחלק מבעיותיו האישיות של הזמר כ"אדם תלותי ומפונק".^[107] הסכסוך הסתיים בשנת 2009 בהסכם גישור.^[108]

בסוף 2002 החל איינשטיין בעבודה על אלבום חדש, והוציא כסינגל את השיר "חמלה", שהלחין ארקדי דוכין על פי מילים של איינשטיין.^[1] העבודה על האלבום נמשכה כשנה, ובאוקטובר 2003 יצא הסינגל "בואנס נוצ'ס", שכתב איינשטיין והלחין ברי סחרוף.^[109] בנובמבר 2003 יצא הסינגל "מילים מילים", שכתב יעקב רוטבליט והלחין פיטר רוט.^[110] בדצמבר 2003 הוציאה חברת NMC אוסף הכולל 38 שירים בשם "המיטב" הכולל ביצועים חיים ואף ביצועים שלא ראו אור. לאחר יציאת האוסף התברר כי האלבום יצא ללא ידיעתו של איינשטיין,^[111] שכעס על החברה איתה עבר 25 שנים. איינשטיין טען בתקשורת כי החברה הוציאה את אוסף זה כ"נקמה" על כך שעבר לחברה המתחרה הד ארצי איתה בחר הוציא את האלבום "שתי גיטרות בס תופים" וזאת לאחר שNMC חלקה על הקו האומנותי שבו בחר איינשטיין. בתגובה החליטה החברה להפסיק לשווק ולמכור את האוסף והודיעה על גניזתו של האוסף בדצמבר 2003, מה שהפך אותו לפריט לאספנים בלבד.^[112] האלבום "שתי גיטרות בס תופים", יצא ב־22 בינואר 2004.^[113] השיר "חמלה" נכלל באלבום בגרסה שונה מזו שיצאה בסינגל. לצד "בואנס נוצ'ס" נכללו באלבום עוד כמה לחנים של ברי סחרוף, ובהם שיר הנושא, "תודה אנשים טובים" ושירה של לאה גולדברג "תוף בודד", שאותו הקליט איינשטיין בעבר בלחן שונה. יהודה פוליקר הלחין עבור האלבום את השיר "זה לא בדיוק געגוע", שכתב איינשטיין בהתבסס על זכרונות מתקופת ילדותו. שיר זה זכה גם לקליפ, שבו שולבו באנימציה ממוחשבת צילום של איינשטיין עם תמונות עבר שלו. כמו כן נכללה באלבום גרסתם של איינשטיין ורוני אלטר לשירו של בני ברמן "פרידת מלח", שנקראה באלבום "פנסי העיר דולקים עדיין".

ב־6 בפברואר 2005 הוכרז על זכייתו של איינשטיין בפרס אקו"ם על מפעל חיים בפזמונאות העברית.^[114] באותה שנה החל בעבודה על אלבום משותף עם המוזיקאי פיטר רוט, ובחודש אוגוסט הוציא סינגל ראשון מהאלבום, "משהו טוב", שהלחין רוט למילים של דן תורן.^[115] באוקטובר יצא הסינגל השני, "פרידה קצרה", שכתב והלחין יהלי סובול.^[116] האלבום המלא יצא ב-3 בינואר 2006, ביום הולדתו ה-67 של איינשטיין, ונקרא "רגעים". האלבום התאפיין בעיקר בשירים שקטים ונוגים כמו "פרידה קצרה" וגרסה מחודשת לשירו של שמוליק צ'יזיק "אף אחד לא מזיל דמעה", אך נכלל בו גם שיר הומוריסטי בשם "אחד עשר מטר". רוט הלחין את רוב שירי האלבום, ועיבד את כולם עם המוזיקאי אלדד גואטה. האלבום הגיע למעמד אלבום זהב כעשר שנים לאחר יציאתו.^[117]

בחודש יציאת האלבום "רגעים" קיבל איינשטיין פרס מיוחד על תרומה רבת שנים למוזיקה הישראלית בטקס פרסי עמ"י של ערוץ 24.^[118] באותה שנה הופיע איינשטיין באולפן ליגת האלופות המשודר בערוץ הספורט, דבר הנחשב נדיר במיוחד. איינשטיין שר את שירו "אחד עשר מטר".^[119]

בסוף אוגוסט 2006 יצא הספר "זו אותה האהבה/ביוגרפיה בראשי פרקים" בעריכת עלי מוהר. הספר, המבוסס על עשרות שעות שיחה בין מוהר לאיינשטיין, מביא אנקדוטות מחייו של איינשטיין, המיטב של שיריו (אלה שכתב ואלה שביצע), מילים של מערכונים מיתולוגיים ודיאלוגים מסרטים, תמונות, פוסטרים, עטיפות של תקליטים ומאמר פותח של עלי מוהר, המנסה לפצח של "סוד קסמו של הקול של אריק איינשטיין". את הספר מלווה תקליטור, המכיל חלקים נבחרים מהשיחות שערכו השניים בליווי נגינת פסנתר של יוני רכטר. באותה שנה הקליט דואט עם דוד ד'אור לשירו של יהודה עמיחי "אהבנו כאן" שהלחין ד'אור והופיע באלבומו "כמו הרוח".

שותפו המוזיקלי הבא של איינשטיין היה גיא בוקאטי. באוקטובר 2006 יצא כסינגל שירם המשותף הראשון, "רגע לפני", שהלחין בוקאטי למילים של יעקב רוטבליט.^[120] לאורך 2007 הוציאו איינשטיין ובוקאטי כמה סינגלים נוספים, וב־6 בספטמבר 2007 יצא אלבומם המשותף, שנקרא "כל הטוב שבעולם".^[121] פרט ל"רגע לפני", בוקאטי כתב והלחין את כל השירים באלבום. שיר אחד, "רוקד את הטנגו לבד", כתב במשותף עם איינשטיין. את השירים עיבדו בוקאטי ועדי גולדשטיין. בין השירים הבולטים באלבום היו "שוב אותו העצב", "איפה שלא תהיי" ו"פה אצלנו". אלבום זה הפך לאלבום האולפן האחרון שהוציא איינשטיין במהלך חייו.

במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל נבחר איינשטיין ל"זמר השישים" בהצבעה שערכו הערוץ הראשון ורשת גימל.^[122] לקראת יום הולדתו ה-70 של איינשטיין, בדצמבר 2008, ייחדו לו אמצעי תקשורת רבים כתבות מיוחדות. מוספי התרבות "גלריה" של עיתון הארץ ו"7 לילות" של ידיעות אחרונות הקדישו את גיליונותיהם לאיינשטיין, וכללו מאמרים הסוקרים את דרכו האמנותית וכן התרשמויות אישיות של כותבים רבים. כמו כן הקדישו לו תחנות הרדיו ימי שידורים מיוחדים עם שיריו.

העשור השני של המאה ה-21

בשנת 2010 היה איינשטיין האמן המושמע ביותר בתחנות הרדיו בישראל, לפי נתוני אקו"ם.^[123] עוד בשנה זו העניק איינשטיין ריאיון טלוויזיוני נדיר בתוכנית הטלוויזיה "זו אותה האהבה", לרגל הפצת הסרט "כבלים" על גבי DVD. בתוכנית שביים והגיש גורי אלפי ושודרה בערוץ 2 התראיין איינשטיין עם מוני מושונוב וצבי שיסל.^[124]

ב־6 באפריל 2011 יצא אלבום אוסף של איינשטיין בשם "שר יצחק קלפטר", המסכם את שיתוף הפעולה בינו לבין יצחק קלפטר.^[125] האלבום כלל שיר אחד חדש בשם "מעבדות לחירות", שכתב יעקב רוטבליט והלחינו יצחק קלפטר וגיא בוקאטי, וכן גרסה מחודשת של איינשטיין לשירו של קלפטר "צליל מכוון". באותה שנה יצא אלבומו של המתופף מאיר ישראל "יש ימים", ובו דואט של ישראל ואיינשטיין בשם "אולי את לא יודעת (Love you)". השיר הוקלט כבר ב־2004 אך נזנח, ואיינשטיין הקליט אותו לבדו לאלבומו "רגעים" משנת 2006. לאלבום "יש ימים" השלים ישראל את עריכת השיר בגרסת הדואט עם איינשטיין.^[126]

ב-18 באוקטובר 2011 הוציא איינשטיין את השיר "עכשיו כשאתה כאן", שכתב והלחין גיא בוקאטי לרגל חזרתו של החייל החטוף גלעד שליט.^[127] ב־7 בפברואר 2012 יצא לאור בסינגל דואט של איינשטיין ושלמה ארצי בשם "חוזרים הביתה", שכתב והלחין ארצי.^[128] שיתוף הפעולה בין איינשטיין לארצי, הנחשבים לשניים מהבולטים בזמרים בישראל, זכה לעניין רב בכלי התקשורת.^{[129][130][131]} השיר היה לשיר הפותח את אלבומו של ארצי "אושר אקספרס".

בנובמבר 2013 נודע כי איינשטיין יחל לכתוב טור חדש במעריב, ומספר שעות לפני מותו סיים לכתוב את הטור הראשון. הטור המלא התפרסם במהדורה מיוחדת לזכרו.^[132]

מותו

ב-26 בנובמבר 2013 בשעות הערב נפטר איינשטיין בבית החולים איכילוב בתל אביב, לאחר שהתגלתה בגופו מפרצת באבי העורקים, שהובילה לדימום פנימי כבד, דבר שהביא למותו בגיל 74.^{[13 3]} מנהל בית החולים, פרופסור גבי ברבש, בישר לכלי התקשורת על מותו של איינשטיין באומרו: "אין מי שישיר לנו יותר"^[134].

מותו של איינשטיין הכה באבל ובתד המה את הציבור הישראלי ובפרט את תעשיית התרבות הישראלית. למחרת פטירתו, בשעות הצהריים, הוצב ארונו בכיכר רבין בתל אביב, ונערך לו טקס אשכבה.^[135] עשרות אלפים מאוהביו באו לחלוק לו כבוד אחרון, בטקס שרו חבריו המוזיקאים שלום חנוך וקורין אלאל, ונשאו דברים ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, השחקנים וידידיו הקרובים מוני מושונוב ושלמה וישינסקי וכן שרת התרבות והספורט לימור לבנת.

אריק איינשטיין הובא למנוחות בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. בטקס הלוויה ספד לו חברו ומחותנו, הרב אורי זוהר.^[136]